מפעל הפיס וקשת 12 מוקירים תודה לאנשים
מיוחדים שמקדישים את כל חייהם למען הקהילה

רחלי ברקוביץ הקדישה את כל חייה לחינוך. ולכשפרשה לגמלאות, החליטה לשלב בין הדאגה לדור העתיד, לבין ניצול הכישורים והאהבה המתפרצת השוכנת בקרב הדור הוותיק יותר. היום, בגיל 70, רחלי מובילה מיזם מדהים שמשלב את בני הגיל השלישי בגני הילדים בקריית ביאליק. במיזם היא מובילה פרויקט מרגש בשם "יש לי חבר והוא אחר", העוסק בנגישות ובקבלת השונה והאחר סגירה

ענבל תמיד אהבה את הים, אבל בגיל 18 אימון שגרתי בצבא הותיר אותה משותקת מהחזה ומטה, וחיבר אותה לצמיתות לכיסא גלגלים. מאז, הבטיחה לעצמה שתצליח לחזור אל בין הגלים. לפני 4 שנים החלום הזה התגשם, ולא רק עבור עצמה. בעזרת ציוד מותאם, שיטות גלישה ייעודיות ומתנדבים.ות מדהימים, עמותת Wave ability שהקימה מאפשרת לאנשים עם מוגבלות להגיע לים, לעלות על הגלשן המאפשר ולהתרגש מהמים פעם אחר פעם מחדש סגירה

עודד ואברהם לא יצרו רק קהילה חזקה ושונה עבור בני ובנות נוער, אלא מעגל שלם של נתינה. זה כבר שנים שבשקט-בשקט הם מפעילים את "ארגון סח"י", פעילות מגבשת ומרגשת שנעשית בשעות הקטנות של הלילה, ובה בני נוער מחלקים בסתר חבילות מזון לפתחי בתיהן של משפחות נזקקות ללא ידיעתן. אבל החלוקה כאן היא רק ההתחלה... גיוס הנערים והנערות, שילובם בבחירת המשפחות, באיסוף התרומות ומה לא – הם שהופכים את המיזם הזה לתנועה ייחודית וחיובית שלא פוגשים בכל יום סגירה

לאחר ששכלה את בנה בכורה עומרי לפני 8 שנים, החליטה חגית להקים מיזם מיוחד במינו: מועדון אימהות באור יהודה, שנועד לספק אוזן קשבת, חיבוק חם ותיווך בגובה העיניים בין עולם המבוגרים לצעירים. בתמיכת עיריית אור יהודה ומפעל הפיס, "קפה אמא" מפגיש בין בני ובנות הנוער הזקוקים לתמיכה, לבין אימהות אשר עוברות הכשרה במגוון נושאים רלוונטים, כך שיוכלו לספק אותה הצד הטוב ביותר. זאת, לצד פעילותן ההתנדבותית למען חיילים בודדים, איסוף מצרכי מזון ובגדים למשפחות נזקקות, הנצחת יקיריהם של משפחות בעיר ועוד סגירה

כמה מכם מכירים ספורטאים מקצועיים, יוצאי יחידות מובחרות בצה"ל שבחרו לוותר על הטיול הגדול אחרי הצבא כדי להתנדב ולהעביר את התשוקה לספורט לאנשים עם צרכים מיוחדים? הודאל ויניב עשו זאת, כי מבחינתם – כל אחד יכול! החזון הזה הוא מה שעומד מאחורי עמותת "איתן". באמצעות כישורי ריצה, רכיבה, יוגה, שחיה ואומנויות לחימה, השניים מעצימים, מחשלים ומכינים לגיוס מעל ל-500 מתאמנים מיוחדים, רובם על הספקטרום האוטיסטי, בתוכניות אימונים ייחודיות ומותאמות אישית סגירה

החיים התנהלו כשגרה בבית משפחת קורין, עד שיום אחד אביה של ליהי עבר דום לב במקום עבודתו. בסמוך למקום האירוע היה דפיברילטור, אבל אף אחד בסביבה לא ידע איך לתפעל אותו כמו שצריך. לכתו המצערת, שהייתה יכולה להימנע, היא זו שהובילה את ליהי להקמת "שמים לב", שכל מטרתו היא ליידע כל אחד ואחת שביכולתם להציל חיים. יחד עם מרכז השלטון המקומי, מפעל הפיס, האיגוד הקרדיולוגי, מגן דוד אדום, אפליקציית "איפה דפי?" ועמותות עזרה ראשונה נוספות בישראל – עולה המודעות לקיומם ולמיקומם של דפיברילטורים בכל רחבי הארץ ולפשטות שבתפעולם בשניות הקריטיות שעלולות לגרום להשלכות הרות גורל סגירה

במשך 30 שנה לא היה באופקים בית קולנוע. עד שנדב משעלי הצליח להגשים חלום ילדות והרבה מעבר לו. אחרי שסיים תואר בקולנוע וטלוויזיה במכללה האקדמית ספיר וקצר שבחים בינלאומיים על סרטיו הקצרים, שב נדב לעיר הולדתו להקים ולנהל בה את "סינמטק אופקים" – בית קולנוע חברתי, שלא רק מנגיש את תרבות הקולנוע המקומית והעולמית לקהל הרחב בעיר, אלא משמש קהילה של ממש. בית לשיח פורה ומעמיק על תרבות, יצירה והרחבת האופקים של הדור הצעיר סגירה

כשילדה את בנה, אפרת ובני משפחתה לא יכלו להיות פיזית לידו. החוויה המטלטלת הובילה אותה להפוך למנכ"לית של עמותה שיזמה אחותה, שכל מטרתה היא מרגשת ויוצאת דופן, שכל מטרתה היא לחבק ופשוט להיות לצד תינוקות שזה עתה נולדו, שננטשו בבתי החולים או שהוריהם לא יכולים לטפל בהם. כיום, בעמותת "חיבוק ראשון" פועלים 500 מתנדבים ומתנדבות, אשר מקבלים הכשרה והדרכה מקצועית על-ידי עובדות סוציאליות ומגיעים מדי יום לבתי החולים השונים על מנת למלא עבור התינוקות הרכים את החלל הריק שנוצר בעזרת מגע, ליטוף, חום והמון אהבה סגירה

בגיל 13 עלה לראשונה יוסי פרץ על גלשן ומאז לא הפסיק. הגלישה, כך גילה, סיפקה עבורו מפלט מהילדות המורכבת שחווה. כשהתבגר, החליט להעביר את האהבה לספורט הימי ואת הרווח האישי שקיבל ממנו – הלאה. במסגרת עמותת "רואים את האופק בים״ שהקים, יוסי מנגיש ומאפשר לאנשים עם מוגבלות ולנוער בסיכון את היכולת להירפא בין הגלים. הודות לאימוני גלישה, סאפ וקייקים שהוא מעביר יחד עם הצוות שלו, הוא עוזר לחניכים שלו לקבל ביטחון אישי ותחושת עצמאות שלא תמיד מורגשים מבחינתם על היבשה סגירה

כבר כנערה נעמה פעלה למען הנשים במקום מגוריה, לקיה. בבגרותה, כחלק מהעמותה לשיפור מעמד האישה במועצה המקומית, היא יזמה פרויקט בשם "רקמת המדבר" שמעודד תעסוקה והעצמה של נשים בדואיות. נעמה הפכה את עבודת הרקמה המסורתית, אותה הנשים רגילות לבצע בזמנן הפנוי, למיזם כלכלי עבורו הן מקבלות שכר חודשי. הפרנסה אשר התאפשרה הודות ליצירת דגמי רקמה יפהפיים הפכה לבסיס לשיווין מגדרי ודרך ליציאה לשוק העבודה עבור נשים רבות מהקהילה הבדואית, אשר לראשונה זכו לחופש אישי ותעסוקתי ולתחושת העצמה משמעותית סגירה

כבר בתחילת משבר הקורונה, מירב הבינה שמשפחות רבות נמצאות במצוקה קיומית, וללא יכולת לכלכל את שולחן החגים שחלו באותם ימים. תחושת התסכול והרצון לעזור הובילו לפנות לקבוצת הוואטסאפ של הבניין, דרכה נרתמו כלל השכנים להכנת סל מזון למשפחה נזקקת, מכספי ועד הבניין ולמשך שנה שלמה. כיום, הודעה אחת קטנה כבר התרחבה למיזם המרגש "בניין מאמץ משפחה", במסגרתו למעלה מ-70 בניינים פעילים בארץ עוזרים במשך שנה אחת למשפחה אחת בעזרת סלי מזון עם מצרכים חיוניים המותאמים לצרכיהם, בארגון אירועים חגיגיים ובכל דבר שיכול להעלות להם חיוך על השפתיים סגירה

הצבא שינה את חייו של בצלאל ויברמן מקצה לקצה. הנער, שלמרות ילדותו המורכבת לבסוף התגייס, איבד בצוק איתן את חברו הטוב סמ"ר ליאל גדעוני ז"ל, ששירת איתו יחד. על שמו ולזכרו של ליאל, הקים בצלאל לאחר שחרורו את "מכינת ליאל" עבור בני נוער בסיכון. הודות לצוות מופלא ומקצועי, לתנאי המגורים, להכשרות מקצועיות ופונקציונליות ולעבודה טיפולית במשק החקלאי ובחוות הסוסים במקום – המכינה משמשת עבור הצעירים עוגן חינוכי, סביבה טיפולית וקרקע פורייה בהכנה הן לשירות צבאי משמעותי והן לחיים בוגרים פעילים, כאזרחים מטיבים למשפחתם ולסביבתם סגירה

על מנת שלא לשקוע בדיכאון וייאוש לאחר נפול האחים שלו בעת שירותם הצבאי, אליסף פרץ התחיל לחפש ריפוי. כחלק מהתהליך הקים את עמותת "האחים שלנו", במטרה להביא לידי ביטוי את ההתמודדות הייחודית של האחים והאחיות השכולים – שקולם כמעט ואינו נשמע. מאז, כבר 7 שנים העמותה תומכת באלפי אחים ואחיות במגוון פעילויות הנצחה, זיכרון ובניית קהילה, מובילה עשרות פרויקטים פורצי דרך ולוקחת את תהומות הכאב לפסגות של משמעות, נתינה ותקווה סגירה

אדהם חלבי תמיד האמין ששלום ואהבה בין אנשים חייבים להיטמע מגיל צעיר ודרך מעשים, והוא עצמו רק בן 19. במיזם ישראליות אדהם מפגיש בין בני נוער דרוזים ויהודים, מערים שונות בארץ, שכנראה לא היו נפגשים ללא ההזדמנות הזו. במשך 4 פעמים בשנה יוצר אדהם תחושת חיבור, משמעות והכלה ובעיקר – מעודד סביבה סובלנית ושוברת סטיגמות, בה כל צד מגיע לבקר במקום המגורים של האחר ולומד על אורח חייו ותרבותו. השנה טקס יום זיכרון משותף לנוער היהודי והדרוזי אפשר למשתתפים להכיר מקרוב גם את המשפחות השכולות בשני הצדדים סגירה